על משה ר. והתערוכה CIRCUS
בתחילת העשור ה 6 לחייו, התחיל משה לגלות את הציור ככלי לביטוי ולבילוי. והרצון ללמוד ולהתנסות בו הלך וגדל מאז. בגיל 64, לאחר יציאתו לגמלאות, התחיל את לימודיו במכון אבני. במסגרת זאת התנסה בצילום אומנותי, ציור ופיסול במספר טכניקות ובחומרים שונים.
תערוכת CIRCUS, מסכמת מסלול של שתי שנות לימוד בשילוב אהבת ילדות, עוד בגולה, הקרקס. אהבת הקרקס היא המשיכה אל עולם החלומות. משה הוא חולם סדרתי, ילד נצחי. בעבודותיו בתערוכה זאת, מחפש משה את האדם שמאחורי המסכה, מאחורי האיפור, מאחורי הזוהר המדומה, האשליה שאווירת הקרקס מייצרת.
עבודותיו הן פרפראזה על שייקספיר: כל העולם קרקס וכל האנשים ליצנים. הוא בונה עבורנו את האוהל הגדול, הבמה המרכזית, כיכר העיר, המקום שבו הכול קורה. הוא עוקב אחרי האיש המתאפר, המשתנה, כשהוא לובש את פני הליצן. הליצן מסתכל אלינו מתוך המראה והאיש מסתכל מתוך הליצן. הוא חוקר את הליצן מבפנים ומבחוץ, מחפש את האמת מתחת למסכה.
ניתן לחשוב על התערוכה CIRCUS כמכילה ביקורת נוסטלגית על עולם שבו כבר אין ליצנים ואין קסם, אלא רק העמדות פנים ופייק ניוז. היצירה שלו היא תמימה, רומנטית, נטולת ציניות. היא אמירה חולמנית, קצת נאיבית, על חלום שמעטים כבר מעזים לחלום עליו.
אך לצד זאת, היא מעיזה להתבונן מתוך החלום על החולם עצמו. היא יצירה ארס-פואטית כנה ונוקבת. האיפור אינו מנסה להסתיר את הקמטים, אדרבה, הוא מדגיש אותם. המסכות מיוסרות והליצן נתפס ברגע מנוחתו היגעה.
העבודות מציגות ניסיונות ראשוניים בטכניקות שונות, הן נבראו בהקשר של לימודים והכשרה ומאפשרות הצצה לתהליך יצירה של שפה חדשה ואיתה רכישה של עולם תוכן שלם.
"CIRCUS" , הוא מאורת הארנב של היוצר, המקום האידיאלי להתנסות בו, ללבוש ולפשוט צורה, לנסות פרספקטיבות, טכניקות וסגנונות, לעבור מהקוביסטי אל האקספרסיוניסטי, אל המופשט וחזרה אל הריאליסטי. ולא פעם הוא מוצא את עצמו בסוריאליסטי.
ניתן לשאול – ומי אתה באמת? מי אתה רוצה להיות? מה אתה רוצה להגיד? והאמן משהה, מתחמק, מתלבט, ובוחר לא לדעת, להיות עדיין בהתהוות, להיות ליצן, ילד מגודל, מבוגר מרושל, מצחיקן רציני, ציניקן חולמני.
ניתן לו להיעלם מאחורי ענן של פופקורן, נניח לו, יש לו עוד זמן להחליט, ההפסקה תיכף נגמרת, החצוצרות כבר נותנות קצב והחלק השני של ההופעה תיכף מתחיל.
דור רויטמן
תנובות – דנה דנה
דנה, ילידת תל אביב 1972 אם ל 3 .
בוגרת מגמת אמנות שימושית בתיכון ויצו צרפת בתל אביב.
רוב חייה הבוגרים התגוררה בברבדוס שבקאריבים , שם עבדה לתקופה כשוליה עם האמן המקומי
ביל גרייס.
במשך השנים עבדה ויצרה עם חומרים שונים ובתחומים שונים ואף נסעה ללמוד טכניקת עבודה
בזכוכית ועיסת נייר בגואטמלה.
הציגה עבודות זכוכית בגלריית Tides שבברבדוס ועבדה עם לקוחות פרטיים .
בשנת 2015 חזרה עם משפחתה לישראל ולאחר כשנה נרשמה ללימודי אמנות במכון אבני.
במסגרת המכון הציגה ב 2017 תערוכה קבוצתית "פגישה".
" מבחינתי יצירה היא היכולת שלי ליצור את האמת שלי באותו הרגע. היא יכולה להיות מכל חומר
וללבוש כל צורה. אעבור נקודה נקודה במסע ,עד שאגיע למקום שבו חיבור הנקודות יתגבש לתוצאה
הכי נכונה לי .
בעבודתי "תנובות" עברתי דרך ארוכה.
בתחילה היה הרצון להביע את סבלן של החיות המתועשות. חיה מתועשת היא בעל חי שהובא לעולם
בדרך לא טבעית כדי ליצר בגופו סוג של תנובה. מהותה של החיה היא תפקידה וללא מילוי תפקידה
אין לה זכות קיום.
מצאתי בעצמי מקום שואל, בודק ומתוסכל. האם זוהי הנקודה שמעלה בי את ההזדהות והחמלה?
האם אני כאשה גם עונה בגופי ובהווייתי לתפקידים שיועדו לי? האם אני שלא כמו החיה המתועשות
האומללה יכולה לבחור שלא להשתמש בגופי ככלי מניב?
האם מהותה של האשה היא גופה? ואם כך הדבר , איך אפשר שלא נשתמש בו ככלי? איך אפשר
שלא יוחפץ?
אפשר שאהיה מחוייבת לתפקיד בגופי ובמהותי ובאמת חופשיה?
אסיים ב"שיר" של יונה וולך בתקווה שמהותה האמיתית של כל אישה ושל כל חיה תהיה כמו של
האיילה שבחופש.
שיר/איילה - יונה וולך
בנקיק נסתר בצוקים
איילה שותה מים
מה לי ולה
אלא צוקי ליבי
אלא מעיין חיי
אלא נסתר
איילה מה לי ולה
מה לי ולה
אלא אהבתי
