עבודה אקדמית בתולדות האומנות
סטודנטים שלומדים תולדות האומנות, משלבים זיקה לכמה תחומים במקביל: פילוסופיה, פסיכולוגיה, סוציולוגיה, פיזיקה, היסטוריה ועוד. כל אלו משתלבים היטב בלימודים הדינאמיים, שכן ניתוח של עבודת אומנות אף פעם לא מתרחשת בריק. ההתייחסות היא תמיד למכלול הגורמים המשפיעים עליה, החל מהדרך בה מבנה העין משפיע על תפיסת הצבעים על הבד וכלה בחייו של האומן והתנאים התרבותיים והכלכליים בהם יצר את עבודותיו.
לכן, עבודה בתולדות האומנות מאפשרת להתרכז באחת מכמה סוגיות. ניתן לכתוב עבודה אקדמית בתולדות האומנות שמתמקדת באומן מסוים ובתהליך האישי והאומנותי שעבר במשך השנים, כפי שמשתקף מיצירותיו.
סוג אחר של עבודה יכול להתרכז בתמה מסוימת ולהראות כיצד היא באה לידי ביטוי בקרב מספר אומנים, על-פני תקופה אחת או מספר תקופות בהיסטוריה. בכל מקרה, עבודה אקדמית בתולדות האומנות תמיד תהיה בגדר מחקר איכותני – כזה שנשען על ניתוח של אנשים, רעיונות או תופעות ולא על סטטיסטיקות ונתונים מדויקים.
מבנה עבודה אקדמית בתולדות האומנות
כמו כל עבודה אקדמית, גם עבודה סמינריונית בתולדות האומנות כוללת את החלקים הבאים: מבוא (שלפעמים יגיע אחרי תקציר), סקירה ספרותית, דיון וסיכום. מכיוון שמדובר במחקר איכותני, החלקים של ניתוח ממצאים פחות רלוונטיים במקרה זה. האלמנט החשוב ביותר הוא הסקירה הספרותית, שכן היא מביאה את עיקרי הדברים שרוצים לשים עליהם דגש בעבודה ומתווה קו ברור שמבהיר לקורא מהי הסוגיה הספציפית שהעבודה חוקרת.
על-מנת לכתוב סקירת ספרות מקיפה, יש להיחשף לכמה שיותר דיונים תיאורטיים בנושא אותו בודקים. כלומר, רצוי לחפש מאמרים לפי שם האומן/היצירה/הנושא ודרכם להביא נקודות מבט שונות על נושא דומה, מה שיעשיר את סקירת הספרות ויספק תמונה מלאה ואובייקטיבית ככל הניתן. לאחר מכן, ניתן לדון לעומק בסוגיות שהובאו בסקירת הספרות ולקשר אותן לשאלת המחקר של העבודה.
חשיבותם של נספחים בעבודה אקדמית בתולדות האומנות
נספחים הם חלק שמופיע כמעט בכל עבודה אקדמית. מדובר בכל אותם מסמכים שאינם מהווים חלק אינטגראלי מהעבודה אך ההתייחסות אליהם היא חיונית.
בעבודה אקדמית בתולדות האומנות, לנספחים יש חשיבות מיוחדת. כל ציור, פסל, צילום ועוד המוזכר בעבודה, צריך שיהיה לו מקום של כבוד בנספחים. זאת משום שבניגוד לניתוח של נתונים יבשים, כאשר מדברים על יצירת אומנות חשוב לראות אותה מול העיניים על-מנת להבין לחלוטין את הסוגיה שמתייחסת אליה. ללא זה, ההסברים מלאים בתוכן אך חסרים בלהעניק לקורא את היכולת האמיתית להתרשם ממהימנותם ואף להביע לעצמו את רשמיו שלו.