תרפיה באומנות כאמצעי טיפול בחרדות בילדים
אחד התארים המתקדמים המוצעים במכון אבני הוא תרפיה באומנות. תואר זה אידיאלי עבור מי שאוהב את חדוות היצירה מחד, ואת האפשרות לעבוד עם ילדים ולסייע להם מאידך, שכן בתואר זה הסטודנטים לומדים כיצד להפוך את האומנות לכלי תרפויטי.
תרפיה באומנות מוכרת כאחת מן הטכניקות האפקטיביות ביותר לטיפול פסיכולוגי בקשיים רגשיים כגון חרדה, חוסר שקט, פוסט טראומה ומגבלות נפשיות. כאשר מדובר בילדים, הם משתמשים בדימויים ואסוציאציות מעולמם הפנימי על מנת לבטא באופן יצירתי את מה שאינם יכולים לבטא במילים. מבחינתם הם רואים את הפעילות כמשחק, משהו שהם מתנסים בו על בסיס יום יומי והוא טבעי מאוד בעבורם.
במסגרת היצירה, הילד משפר את שליטתו העצמית וגם הארגון הפנימי של הרגשות שהן לעיתים קרובות סותרות וסוערות משתפר. לפיכך, אין פלא שילדים רבים אשר כלפי חוץ מפגינים התנהגות תוקפנית נעשים רגועים וקשובים יותר לאחר הטיפול ויש לכך אפקט מצטבר לאורך כל סדרת הטיפולים.
הדרך היא העיקר
טיפול באומנות יכול להתמקד בסוגים רבים ושונים של עבודות: ציור, עיצוב בחמר, יצירת קולאז'ים, בנייה בלגו וכך הלאה. חשוב להדגיש שלאיכותה של התוצאה הסופית אין קשר לטיב הטיפול, אלא, שלהתמקדות בתהליך היצירה והאופן בה היא נוצרת יש את החשיבות העליונה. למעשה, במקרים רבים, מי שמנהל את הדיאלוג עם הילד ומדרבן אותו לדבר ולהתבטא הוא מטפל אשר עבר הכשרה פרטנית בטיפול בילדים.
באופן זה, גם ילדים שחוששים לדבר עם אדם מבוגר ונוטים להתכנס בתוך עצמם, עשויים להיפתח והתקשורת איתם הופכת להיות אפקטיבית יותר: קל יותר לדרבן אותם ולשאול אותם אודות הרגשות והתחושות שהם חוו בזמן הפעילות .
טיפול בחרדה ותפקידו של המטפל
כאמור טיפול באומנות מאפשר להתמודד עם רגשות עזים ובלתי נעימים, אך גם למטפל ישנו תפקיד חשוב בהצלחת הטיפול. אחד התפקידים הראשונים של המטפל הוא לגשר בין תהליך היצירה לבין הפסיכולוג או הגורם המעניק טיפול. המטפל יכול לדבר על תהליך היצירה ולדרבן את הילד לבטא את התחושות שלו גם במילים או פשוט לבקש ממנו לתאר את מה שבנה תוך כדי משחק ולאחר מכן לרשום נקודות מפתח ודגשים.
באופן זה, המטפל יכול להיעזר בתהליך על מנת להגיע לשכבות ורבדים עמוקים יותר מאלו אשר נמצאים על פני השטח או לכאלו שהילד בעצמו אינו מודע אליהם ומתבטאים דרך היצירה. תפקיד אחר של המטפל הוא לדאוג לכך שהיצירה תעשה בסביבה נעימה שהילד ירגיש בה בטוח, ולשם זאת יש להשתמש בריהוט המתאים לילדים מבחינה ארגונומית כגון שולחנות וכיסאות, ובעיקר כאשר מדובר על ילדים עם מגבלות מוטוריות המאושפזים בבתי חולים או במסגרות שיקומיות. גם לקירות ואפילו לטקסטורה של הרצפה והשימוש בשטיחים מחומרים רכים יש השפעה על המוטיבציה של הילד להשתתף ועד כמה הוא ירגיש בנוח.
בשלב מאוחר יותר ניתן לערב גורמים מטפלים נוספים כגון מורים, סייעות במסגרות לצרכים מיוחדים, וכמובן את המשפחה הקרובה וההורים על מנת לייעץ להם כיצד לעבוד עם הילד ולהמשיך את העבודה בבית או בבית הספר.
.jpg)
